החלטה בתיק צ"ו 40780-05-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבבאר שבע בתיק צ"ו 40780-05-11 מיום 14.6.11 (כב' השופט משה טוינה ונציגי הציבור מר דדון ומר עמר).

רקע וטענות הצדדים

2.      המבקשת, אחות במקצועה, הגישה, בבית הדין האזורי, בקשה למתן צו זמני, המורה למשיב להימנע מלהעביר אותה מתפקידה כאחראית משמרת; ההחלטה אודות ההעברה התקבלה, לטענת המבקשת, על רקע פעילותה לקיום בחירות לוועד האחים והאחיות במקום העבודה.

בית הדין קמא קבע, כי "ההחלטה על הפסקת הצבתה של המבקשת בתפקיד אחראית משמרת, התקבלה משיקולים ענייניים ובהליך תקין.". מכאן בקשת רשות הערעור.

3.      ביום 19.7.11 הגישה המבקשת הודעת ערעור בבית דין זה אולם הודעת הערעור לא נתקבלה לרישום בשל היותו של הערעור ברשות וכן בשל האיחור בהגשתו.

4.      ביום 21.7.11 עתרה המבקשת לבית דין זה בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור; המבקשת ציינה כי, הבינה, לאחר בדיקה במאגרי המידע אשר ברשת האינטרנט, כי ניתן להגיש ערעור על החלטת בית הדין תוך שלושים ימים ורק לאחר מכן הבחינה כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור, כבמקרה דנן, הינו חמישה עשר ימים.

5.      המשיב טען כי המבקשת לא הציגה "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור, באשר טעות במניין הימים אינה בגדר טעם מיוחד וכן סיכויי הערעור נמוכים.

דיון והכרעה

6.      המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"):

"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."

המבקשת טענה, כי החלטת בית הדין הומצאה לה ביום 21.6.11, ועל כן, ומשהוגשה הבקשה דנא ביום 21.7.11, הרי שהוגשה באיחור.

7.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון בעניין ידידיה עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

8.      יישום ההלכה בעניין ידידיה מעלה כי מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, לא ציינה המבקשת כל "טעם מיוחד" זולת טענה לטעות במספר הימים הקבוע להגשת בקשת רשות הערעור.

על טעות, ככלל, כ"טעם מיוחד", קבע, זה מכבר, בית המשפט העליון :